מי שחשב שהרכב החשמלי כבש את ישראל, כדאי שיעצור לרגע. בשנת 2024 כל רכב רביעי שנמכר בארץ היה חשמלי, שיעור שהיה מהגבוהים בעולם. היום, שנתיים אחרי, הנתון צנח לכ-12% בלבד.
משרד האנרגיה והתשתיות פרסם הבוקר מודל ביקושים מעודכן, ומה שכתוב שם לא מעודד. אם הממשלה לא תזיז את עצמה, שיעור החדירה של הרכב החשמלי עלול לרדת עוד יותר, לכ-10% בלבד עד שנת 2030. זה רחוק מאוד, אבל ממש מאוד, מהיעד שהממשלה עצמה קבעה ב-2021: 90% מכלי הרכב החדשים חשמליים עד סוף העשור.
איך זה קרה כל כך מהר? במשרד מצביעים על סדרת החלטות של משרד האוצר: ביטול ההנחה באגרת הרישוי, אישור מס נסועה על חשמליות, וצמצום מתמשך בהנחת מס הקנייה, שתמיד מתעדכן בסוף דצמבר. התוצאה: יבואנים וחברות ליסינג פשוט לא יכולים לתכנן קדימה.
רון אייפר, מנהל חטיבת אנרגיה מקיימת במשרד האנרגיה, לא מסתיר את הדאגה. "בשנתיים האחרונות הייתה ירידה דרמטית בשיעורי החדירה, ושיעורי החדירה עומדים על 11-12% בלבד", הוא אמר. לדבריו, הסיבות העיקריות הן שינויים תכופים במדיניות המיסוי ואי-ודאות לגבי העתיד. "רק באמצעות מדיניות עקבית ואקטיבית נוכל להבטיח חזרה לשיעורי חדירה גבוהים של כלי הרכב החשמליים", הוסיף.
המודל של משרד האנרגיה מציג שלושה תרחישים אפשריים. הראשון, הפסימי: אם ההטבות ימשיכו להיעלם, נגיע ל-10% חדירה בלבד ב-2030, וישראל תהפוך לאחת המדינות הכי מפגרות ב-OECD בתחום. השני, תרחיש הביניים: אם המצב הנוכחי יימשך פחות או יותר כמו שהוא, נגיע לכ-40%. השלישי, השאפתני: אם הממשלה תיישם חבילת תמריצים רחבה, אפשר עדיין להגיע ליעד המקורי של 90%.
ולמה זה חשוב לכיס שלנו ולא רק לסביבה? במשרד האנרגיה מעריכים שעמידה ביעדי החשמול תייצר למשק תועלת מצטברת של כ-15 מיליארד שקל עד 2030. מנגד, כל עיכוב נוסף מוערך בהפסד משקי של בין 600 מיליון ל-2.2 מיליארד שקל, כבר בשנת 2027 בלבד. גם הצרכן הפרטי מפסיד: החיסכון הממוצע לאורך חיי רכב חשמלי, בעיקר בזכות עלויות אנרגיה ותחזוקה נמוכות יותר, מוערך בכ-70 אלף שקל.
אז מה בעצם עוצר את המהפכה? במשרד מצביעים על שלושה חסמים מרכזיים. הראשון והכי כבד: כ-80% מהישראלים גרים בבניינים משותפים, והתקנת עמדת טעינה שם היא לרוב סיפור מורכב מול ועד הבית והשכנים. החסם השני נוגע לציי הרכב וחברות הליסינג, שאחראים לכ-40% מרכישות הרכב החדש בישראל, אבל כשלעובדים יש דלק חינם, אין להם שום תמריץ לעבור לחשמל. חסם שלישי הוא פשוט חוסר ודאות, נהגים לא יודעים איך ייראה המיסוי בעוד שנה, אז הם פשוט לא קונים.
במשרד האנרגיה לא מסתפקים באזהרות, הם גם מציעים פתרונות. בין ההמלצות: חקיקה מהירה שתמנע מוועדי בית לחסום עמדות טעינה, עיגון מתווה מיסוי ורגולציה ארוך טווח בחוק כדי לחסל את חוסר הוודאות, ומנגנון שיחייב יבואנים לעמוד במכסות מכירה של רכב חשמלי, עם קנסות למי שלא עומד ביעד. גם שוק הליסינג נמצא במוקד: המשרד ממליץ על תמריצים ייעודיים לציי רכב, שם שיעור החדירה של החשמליות נמוך בהרבה מאשר אצל בעלי רכב פרטיים.
מעניין שדווקא משרד האנרגיה, שממשיך גם לתמוך בקיומם של בתי הזיקוק לנפט בישראל, יוצא כרגע להגנה הכי נחרצת על הרכב החשמלי בממשלה. במשרד מסבירים שאין כאן סתירה: התפקיד שלהם הוא לספק גם ביטחון אנרגטי ושוק דלקים יציב, כל עוד המדינה לא עומדת ביעדי התחבורה החשמלית שהיא עצמה הציבה.
בינתיים הכדור נמצא במגרש הממשלה. אייפר סיכם את זה בפשטות: "ממשלת ישראל צריכה לחבור יחד כדי לחזור לקו המגמה שהיינו בו ב-2024, וצריך להחליט שהנושא מספיק חשוב". השאלה אם מישהו בירושלים באמת מקשיב.
משרד האנרגיה מתריע: בלי שינוי מדיניות מיידי, הרכב החשמלי בישראל עלול להישאר תופעה שולית, במקום המהפכה שהובטחה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה