רבע מאה אחרי שהמטוסים פגעו במגדלי התאומים בניו יורק, אמריקה עדיין מתמודדת עם הצלקות. פיגועי 11 בספטמבר 2001, שבהם נהרגו 2,977 בני אדם, לא רק שינו את פני הביטחון הלאומי האמריקאי, הם גם השאירו טראומה נפשית וגופנית שממשיכה ללוות ניצולים, בני משפחות ואנשי חילוץ עד היום. כ-40 אחוז מהקורבנות בניו יורק עדיין לא זוהו, ולפני שבועיים בלבד זוהתה אישה נוספת מבין 1,654 שכבר זוהו.
מייקל כהן, עיתונאי ניו יורקי שהיה בן 30 באותו בוקר, זוכר כל פרט. "אמא שלי התקשרה ואמרה שקרה דבר נורא ושאני חייב להדליק את הטלוויזיה. לרגע עדיין הייתי בטוח שזה ההנגאובר. זה כמובן לא נראה אמיתי והרגיש כמו סרט", הוא מספר. חבר שלו נהרג במגדלים, ותוך שבועות ספורים הוא הספיק לנסוע פעמיים לסטטן איילנד, פעם לחתונה שלו ופעם להלוויה.
מעבר לטראומה הרגשית, הפיגוע השאיר גם נזק גופני ארוך טווח. יותר מ-400 אלף איש בלואר מנהטן נחשפו לחומרים רעילים שכיסו את העיר במשך חודשים, וחלקם פיתחו מחלות קטלניות שנים לאחר מכן. מחקר שבו השתתף ד"ר רוברטו לוקיני, פרופסור למדעי בריאות תעסוקתית וסביבתית, מצא כי אנשים שסבלו מהפרעת דחק פוסט-טראומטית כרונית בעקבות עבודתם בחילוץ הראו סימני הזדקנות מוחית מואצת בשלוש שנים בממוצע לעומת גילם הכרונולוגי.
ג'נט נפוליטנו, לשעבר השרה לביטחון הפנים בממשל אובמה, מסבירה את העומק הנפשי של הפגיעה: "אפילו אחרי פרל הארבור הייתה הנחה שאנחנו איכשהו חסינים מפני התקפה. כל הביטחון הזה התרסק לגמרי". תחושת החוסן הלאומי שהתנפצה באותו בוקר לא שבה מעולם למקומה, לדבריה.
הפיגוע הוליד גם את מלחמת ארצות הברית בטרור, מהלך שנהנה מתמיכה כמעט מוחלטת בקרב האמריקאים בתחילת הדרך. הפלישה לאפגניסטן זכתה לגיבוי של קרוב למאה אחוז מהציבור, ונאט"ו הפעיל לראשונה בהיסטוריה שלו את סעיף ההגנה ההדדית. אלא שההחלטה לצאת גם למלחמה בעיראק, ללא כל קשר מוכח בין המשטר שם לבין אלקאעדה, פתחה פרק אחר לגמרי. "קצת השתגענו עם כל המלחמה בטרור ומלחמת עיראק", אומר כהן. כשהאמריקאים עזבו את עיראק ב-2011, כבר פעלו בה עשרות ארגוני טרור, ובהם דאעש.
תמונות ההתעללות באסירים בכלא אבו-גרייב ב-2004 חיסלו את שאריות התמיכה העולמית שזכתה בה ארצות הברית אחרי הפיגוע. אמון הציבור בממשלה, שזינק לשיא חסר תקדים מיד לאחר האסון, קרס תחת משקל מלחמת עיראק, חוק הפטריוט שאפשר מעקב אחר אזרחים "בשם הביטחון", והמשבר הכלכלי של 2008. כהן מסרב לקשור ישירות בין הפיגוע לעלייתו של דונלד טראמפ לנשיאות. "אני חושב שהעלייה של טראמפ קשורה יותר למשבר הפיננסי של 2008", הוא אומר, "אבל הכל חוזר לג'ורג' בוש, שבגלל טראמפ כולם שכחו איזה נשיא נורא הוא היה".
נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, מנופף למצלמות לאחר שנחת לביקורו בישראלצילום: דונלד טראמפהפיגוע פגע קשות גם בקהילה המוסלמית בארצות הברית, שספגה גל שנאה שנמשך שנים. עאליה, בת למשפחה ממצרים שגדלה בקווינס והייתה בת חמש כשקרה האסון, מספרת על עלבונות ואיחולי מוות בבית הספר. "אני עדיין מסתובבת עם הטראומה הזו של השנאה, רק כי המשפחה שלי שייכת לאותה דת של 19 מנוולים שיכולים לצמוח בכל דת", היא אומרת. כיום, כשבניו יורק מכהן ראש עיר מוסלמי, זוהראן ממדאני, כמה קבוצות של בני משפחות קורבנות דרשו שלא יגיע לטקס האזכרה, על אף שהיה בן תשע בלבד ביום הפיגוע.
מספר החירום 911, שאומץ בארצות הברית עוד ב-1967 בעקבות סדרת התנקשויות פוליטיות, הפך לאחר הפיגוע לסמל בפני עצמו. במקביל, מומחים מזהירים כי ההתמודדות עם טראומות לאומיות, מ-11 בספטמבר ועד אסונות מאוחרים יותר, מלמדת שהחלמה אמיתית אינה עניין של זמן בלבד אלא של עבודה מודעת על חוסן נפשי, קהילתי ואישי.
יותר מ-100 מיליון אמריקאים כיום צעירים מכדי לזכור את הבוקר ההוא. הם לא זוכרים עולם שבו לא היה צריך לחלוץ נעליים בשדות תעופה, ולא מכירים מדינה שבה המשטרה המקומית לא נראית כמו יחידה קרבית. עבור מי שכן זוכר, כמו כהן, 11 בספטמבר עדיין נותר "חור שחור" בזיכרון, אירוע שהעולם המשיך הלאה בלעדיו, אך שלעולם לא נעלם לגמרי.
25 שנה אחרי הפיגוע, אמריקה עדיין מתמודדת עם ההשלכות הנפשיות, הפוליטיות והחברתיות של אותו בוקר גורלי בניו יורק.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה