האינפלציה השנתית בארה"ב נותרה באוגוסט ללא שינוי, ברמה של 3.4%, בדיוק כפי שהעריכו הכלכלנים מראש. מדד המחירים לצרכן עלה בחישוב חודשי ב-0.4%, נתון שתואם גם הוא את התחזיות ומעיד על כך שהאינפלציה הכללית לא מתפרצת, אך גם לא נסוגה. מתחת לפני השטח, לעומת זאת, מסתתרת הפתעה שעלולה להטות את הכף בהחלטת הריבית של הפדרל ריזרב בשבוע הבא.
מדד הליבה, שמנטרל את מרכיבי המזון והאנרגיה התנודתיים, עלה בקצב שנתי של 2.4%, ירידה קלה מ-2.5% בחודש הקודם. זו הייתה אמורה להיות בשורה טובה. אלא שהעלייה החודשית במדד הזה הפתיעה כלפי מעלה: 0.3% לעומת תחזית של 0.2% בלבד. ההפרש הזה, כשלעצמו זעיר, הוא בדיוק סוג הנתון שגורם לחברי ועדת השוק הפתוח בפד לישון פחות טוב בלילות שלפני החלטה.
הנתונים מתפרסמים ימים ספורים לפני החלטת הריבית שתתקבל ב-16 בספטמבר, וברקע כבר מתגבש קונצנזוס שוק ברור: סיכוי של כ-70% עד 72% להעלאת ריבית. זהו שינוי דרמטי לעומת לפני שבוע בלבד, כשההסתברות עמדה על כ-50% בלבד, לאחר שבכיר בפד רמז על אפשרות להמתין. נתוני התעסוקה החזקים במיוחד שפורסמו לאחרונה, יחד עם קפיצת מחירי האנרגיה, החזירו את ההימור על העלאה לחזית.
יושב ראש הפד, קווין וורש, כבר איתת בנאום בג'קסון הול שהסבלנות אוזלת. בישיבה הקודמת ביולי, כשהריבית הושארה ללא שינוי ברביעית ברציפות ברמה של 3.5% עד 3.75%, שלושה מתוך שנים עשר חברי הוועדה כבר הצביעו בעד העלאה. וורש עצמו תיאר את הדיונים הפנימיים במילים חדות: "ביקשתי קרב משפחתי טוב, וקיבלתי אחד", כך אמר לאחר שההצבעה ההיא הסתיימה ברוב של תשעה מול שלושה.
הגורם המרכזי שמסבך את התמונה הוא האנרגיה. מחיר הדיזל בארה"ב זינק לשיא של כמעט 6 דולר לגלון, ומחיר הנפט מסוג ברנט טיפס במהלך השבוע מעל 108 דולר לחבית, לפני שנסוג מעט לכיוון 104 דולר. הזינוק קשור להסלמה במצר הורמוז, על רקע העימותים עם איראן ושלוחותיה, זירה שהופכת בהדרגה לגורם מקרו-כלכלי בפני עצמו ולא רק לסיפור גיאופוליטי. מחירי הבנזין עלו כמעט ב-4% בחודש בודד, ובכמעט 27% לעומת אשתקד, ולבדם היוו יותר משליש מהעלייה החודשית במדד הכללי.
הכלכלן הראשי של מודי'ס, מארק זנדי, תיאר את המצב במילים פשוטות: "יש הרבה זעזועים שדוחפים את האינפלציה כלפי מעלה והופכים אותה לגבוהה בצורה לא נוחה", אמר, והוסיף כי מלחמת איראן, המכסים והבינה המלאכותית הם כולם גורמים שמלחיצים כלפי מעלה. "היינו רוצים שהזעזועים האלה יידעכו ברקע, אבל הם לא נעלמים. הם עדיין מייצרים לנו את העליות הגדולות האלה", ציין.
הלחץ לא נעצר במחירי הדלק. תשואת האג"ח האמריקאית לעשר שנים זינקה לשיא מאז 2007, ונגעה בשלב מסוים כמעט ב-5%, בעוד התשואה לשלושים שנה נסגרה ברמה הגבוהה ביותר מאז 2004. עלייה כזו בתשואות מייקרת את המימון בכל המשק, ממשכנתאות ועד הלוואות לרכב, ומוסיפה לחץ נוסף בדיוק בזמן שהאנרגיה כבר מכבידה על משקי הבית.
הזעזוע הזה מתגלגל גם לשוק האשראי הפרטי, שגדל בעשור האחרון והפך לגורם מימון מרכזי לחברות בינוניות בארה"ב. שיעור כשלי הפירעון בשוק הזה טיפס לשיא של 6.1% בשנה שהסתיימה ביולי, לעומת ממוצע היסטורי של 2% עד 2.5%. מרבית ההלוואות בשוק הזה ניתנות בריבית משתנה, כך שכל העלאה מצד הפד מתגלגלת כמעט מיידית לתשלומי הריבית של הלווים, בלי תקופת הסתגלות. חברות שכבר סובלות מהתייקרות חומרי גלם והובלה בעקבות האנרגיה היקרה, מוצאות את עצמן נפגעות פעמיים בו-זמנית.
גם באירופה כבר בחרו להקדים תרופה למכה. הבנק המרכזי האירופי העלה השבוע את הריבית ברבע אחוז ל-2.5%, לאחר שהאינפלציה בגוש האירו טיפסה ל-3.3%, במידה רבה בשל אותה סיבה בדיוק: מחירי האנרגיה. הצעד באירופה מחזק את התחושה שהבנקים המרכזיים הגדולים בעולם עדיין רחוקים מלהכריז על ניצחון במאבק במחירים.
בשוק המניות האמריקאי, שהשלים ארבעה ימי ירידות רצופים, פרסום המדד עורר הקלה זהירה. החוזים העתידיים על שלושת המדדים המרכזיים עלו במסחר המוקדם, כשמשקיעים בחרו לפרש את הנתון כ"פחות גרוע מהחשש". עם זאת, המשקיעים מבינים שהתמונה האמיתית תתברר רק בהחלטת הריבית עצמה, ושם הכף עדיין נוטה, לפי תמחור השוק, לכיוון העלאה. השאלה שתישאר פתוחה גם אחרי ההחלטה היא האם מדובר בזעזוע זמני שמקורו בנפט, או בתחילתה של התבססות אינפלציונית רחבה יותר שתחייב את הפד להמשיך ולהדק.
הכתבה תתעדכן לאחר החלטת הריבית של הפדרל ריזרב שתתקבל ב-16 בספטמבר.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה