המילים "השם יתברך תמיד אוהב אותי" נשמעות היום כמעט בכל פינה ברחוב הישראלי. השיר, בביצועו של ששון שאולוב, צבר כבר עשרות מיליוני צפיות וכיכב בטקס המשואות הממלכתי. אבל מי שכתב אותו, יאיר אלייצור, לא ראה את עצמו אף פעם כזמר. הוא איש שליחות, כמו שהוא עצמו מגדיר.
בראיון גלוי במיוחד עם עודד הרוש, אלייצור פותח את הדלת לסיפור חיים מורכב. מסצנת ההיפ הופ המחתרתית, דרך בדידות קשה וחרם חברתי בילדות, ועד לחיבור עמוק לחסידות ברסלב ולרב שלום ארוש. "במקרה שלי מדובר בבן אדם שמחובר לאלוהים והחיים שלו זה אלוהים, אז הוא שר על אלוהים", הוא מסביר בפשטות.
הילדות של אלייצור רחוקה מלהיות ורודה. הוא גדל בבית מסורתי דתי לאומי, אביו היה שוטר וגם זמר חתונות, אבל מבחינה חברתית הוא היה מנודה. "הרבה מכות אתה יודע... ממש כאילו ברמה קיצונית מאוד", הוא משחזר. הכאב היה כזה שהוביל אותו לרגעים קשים במיוחד.
"כשהיו פוגעים בי הייתי שם את הראש על השולחן ובוכה, אז הייתי מדבר עם השם", הוא מספר. "לא הייתי מכיר את זה כתורה ומצוות, הייתי מכיר את זה כי אין לי עם מי לדבר, אז אני אדבר עם השם". מהבדידות הזו, לדבריו, נולד גם הדחף העצום שלו להצליח.
את התסכול הזה הוא ניתב כבר בגיל ההתבגרות ליזמות בעולם ההיפ הופ הישראלי. הוא ארגן ערבי ראפ גדולים, ובין המופיעים באחד מהם היה אפילו רביד פלוטניק, עוד לפני שהתפרסם. אבל התפנית הגדולה בחייו הגיעה רק בגיל עשרים בערך.
ספר "בגן האמונה" של הרב שלום ארוש, שהגיע אליו דרך אביו, שינה הכל. אלייצור החל בתהליך התקרבות עמוק לחסידות ברסלב. הוא נכנס ללמוד בישיבה, התחתן, והקים משפחה. את המוזיקה הוא זנח לגמרי, עד שדווקא הרב עצמו החזיר אותו לאולפן.
"הייתי בטוח שהוא יגיד לי בשום אופן, מה פתאום", מספר אלייצור על השיחה עם הרב ארוש בנוגע לחזרה למוזיקה. "אבל הוא אמר לי: זה הדבר הכי חשוב שתעשה בחיים שלך. זה יותר חשוב מתורה, יותר חשוב מתפילה, בשבילך זה יותר חשוב מהכל".
כשהשיר נכתב, אלייצור בכלל ניסה למסור אותו לזמרים אחרים. "התקשרתי להמון זמרים מפורסמים, אף אחד לא רצה", הוא נזכר בחיוך. הרב ארוש אמר לו אז משפט שהתגשם במהירות מדהימה: "תשאיר את זה אתה, אני אומר לך שזה יהיה המנון".
וכך היה. הביצוע המקורי צבר מיליוני צפיות, הקאבר של שאולוב עבר את רף חמישים המיליון, והמילים הפכו לציטוט שגור בפי יהודים בישראל ובעולם כולו. כשנשאל איך הוא מרגיש שהביצוע של שאולוב הפך פופולרי יותר משלו, אלייצור עונה בפשטות: "זה משמח אותי מאוד. סוף סוף שומעים קול פעמונים, זה תענוג".
גם הופעתו בטקס המשואות עוררה סערה קטנה. בתיעודים מהאירוע נראה אלייצור מסיט את מבטו מהבמה, אפילו עד כדי כך שעלה בלי המשקפיים שלו. הוא מסביר שמדובר בהחלטה עקרונית של שמירת עיניים, מתוך כבוד לאשתו. "אני מאוד מאוד אוהב את אשתי, היא החיים שלי", הוא משתף. "אני רוצה שהיא תהיה הדבר הכי יפה שיש לי בחיים, ולכן אני משתדל לא לראות ולא להסתכל".
למרות ביקורת מסוימת מחלקים במגזר החרדי על עצם ההופעה בטקס ממלכתי, אלייצור מציין שנועץ מראש עם חמישה רבנים שאישרו לו להופיע. הוא רואה בעצמו ובאמנים נוספים חלק מגל התעוררות אמונית רחב: "אנשים רואים, הנה אני מבקש וזה קורה. יש פה עם אהבת ישראל ענקית, והעם הזה רק הולך ונהיה יפה יותר".
הסיפור של אלייצור ממשיך לעורר עניין, במיוחד בקרב מי שחוו בעצמם דחייה חברתית בילדות. כפי שהוא עצמו מנסח זאת בראיון נוסף: רוב הדחויים חברתית, לדבריו, הם דווקא אנשים יצירתיים מאוד.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה