בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה תביעה שהגיש חבר הכנסת לשעבר ויצמן שירי וחברת מוניטין לקידום התעשייה שבבעלותו, נגד רשות מקרקעי ישראל. שירי דרש להחזיר לו כספים שגבתה ממנו הרשות בגין שימוש חורג במגרש שהוקצה לתעשייה, אך שימש בפועל למכירת מכוניות. בית המשפט לא רק דחה את התביעה, אלא גם חייב את שירי בתשלום הוצאות משפט בסך 100 אלף שקל.
הפרשה מתחילה בשנות ה-70, אז הקצתה רשות מקרקעי ישראל לחברת מוניטין מגרש באזור התעשייה בבאר שבע, בפטור ממכרז. ההקצאה נעשתה בהתאם להמלצת משרד התמ"ס, למטרה מוגדרת: הקמת מבני תעשייה ומלאכה להשכרה או להחכרה. מוניטין אכן הקימה מבנים במגרש כנדרש בהסכם הפיתוח.
אלא שבשנת 2005 השתנתה התמונה. מוניטין השכירה את המגרש לחברת ההשכרה שלמה סיקסט מקבוצת שלמה, לצורך תצוגה ומכירה של כלי רכב, שימוש שלא היה מותר לפי הסכם הפיתוח המקורי. שירי, שרכש את מוניטין בשנת 1999, היה בעל השליטה בחברה במהלך כל התקופה שבה נעשה השימוש החורג.
רמ"י גבתה מהחברה תשלומים משמעותיים בגין השימוש שלא הותר: 3.5 מיליון שקל עבור השנים 2012 עד 2019, ועוד 5.2 מיליון שקל כדמי חכירה בשל שינוי השימוש. שירי ומוניטין טענו כי הגבייה נעשתה שלא כדין, ותבעו את השבת הכספים, בסכום כולל של כ-8.5 מיליון שקל.
בבסיס התביעה עמדה טענה מרכזית: לפי התוכנית החלה במקום, מותר שימוש מסחרי במגרש, ולכן לטענת התובעים אין לרמ"י עילה לגבות דמי שימוש חורג. עוד טענו שירי ומוניטין כי הרשות ידעה במשך שנים על השימוש המסחרי ולא דרשה תשלום, ולכן אינה יכולה לגבות אותו בדיעבד.
רמ"י, שיוצגה בהליך על ידי עורכי הדין איתי בראל וריקי חדד לנקרי מפרקליטות מחוז דרום, דחתה את הטענות. לגישתה, יש להבחין בין הזכויות שמעניקה תוכנית בנייה לבין הזכויות החוזיות שנקבעו בהסכם הפיתוח הספציפי. לטענת הרשות, ההסכם עם מוניטין התיר שימוש לצורכי תעשייה ומלאכה בלבד, ואין בכך שהתוכנית מתירה שימוש מסחרי כדי להרחיב את מה שהוסכם בין הצדדים.
השופט עמית כהן קיבל את עמדת הרשות במלואה. בפסק דינו כתב כי "הסכם הפיתוח נוקט בלשון ברורה וחד משמעית בקשר לשימושים המותרים במגרש", והוסיף כי גם סיבות החתימה על ההסכם מלמדות שתכליתו הייתה הקמת מבני תעשייה ומלאכה, ולא שימוש מסחרי של תצוגה וממכר מכוניות. השופט קבע כי "מוניטין ידעה שהיא אינה רשאית לעשות שימוש מסחרי במגרש".
כהן דחה גם את הטענה לפיה חוסר האכיפה של הרשות במשך שנים מונע ממנה לגבות את התשלום בדיעבד. לדבריו, גביית תשלום בגין שימוש חורג היא לא רק זכותה של רמ"י, אלא גם חובתה כלפי הציבור, בהיותה נאמנה על נכסי המדינה וכספיה. השופט הוסיף כי אילו מוניטין הייתה פונה לרשות ומבקשת לשנות את השימוש המותר, היה על הרשות לבחון את הבקשה לפי הנהלים הקבועים, ולא לפעול על דעת עצמה בניגוד להסכם.
בפסק הדין השתמש השופט בביטויים חריפים כלפי התובעים. הוא כתב כי "מוניטין נהנתה מן ההפקר עקב מחדלי הנתבעת", וקבע כי "התנהלות מוניטין לוקה בחוסר תום לב". לדבריו, מוניטין הפרה את התחייבויותיה בהסכם הפיתוח במשך שנים רבות, ולמרות זאת ניסתה בתביעה לקבל פרשנות שגויה ומאולצת של ההסכם, הסותרת את התחייבויותיה ואת חומר הראיות שהוצג.
בסיכומו של פסק הדין נדחתה התביעה במלואה, ושירי ומוניטין חויבו לשלם לרשות מקרקעי ישראל הוצאות משפט בסך 100 אלף שקל. את שירי ומוניטין ייצג בהליך עורך הדין שי זיכלינסקי, ואת הרשות ייצגו עורכי הדין איתי בראל וריקי חדד לנקרי מפרקליטות מחוז דרום, בסיוע המחלקה המשפטית וגורמי המקצוע ברמ"י.
בית המשפט המחוזי קבע כי הזכויות התכנוניות במגרש אינן גוברות על ההסכם החוזי שנחתם בין מוניטין לרשות מקרקעי ישראל, וחייב את הח"כ לשעבר ויצמן שירי בהוצאות משפט משמעותיות.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה