הסופר, המשורר והמתרגם יהודה אטלס הלך לעולמו היום (חמישי) בבית החולים איכילוב בתל אביב, בגיל 89. אטלס, שיצירותיו ליוו דורות של ילדים ישראלים, נפטר לאחר עשרות שנות פעילות ספרותית ענפה.
המרכז הרפואי איכילוב הודיע על הפטירה והעביר את הודעת המשפחה, שבחרה להיפרד ממנו במילים נוגעות ללב: "יודה היה עד רגעיו האחרונים ילד נצחי. בחייו עשה ופעל למען אנשים מתוך רגש ורצון לעזור". בהמשך ההודעה נכתב כי אטלס היה עורך, סופר ילדים ומתרגם, ובשנותיו האחרונות כתב על ילדים בסיכון מתוך תחושת שליחות עמוקה. בבית החולים מסרו: "אנו משתתפים בצער המשפחה. יהי זכרו ברוך".
אטלס נולד ב-12 בפברואר 1937 במושב עין עירון, להוריו אסתר ויצחק שעסקו בחקלאות. הוא למד בבית הספר היסודי בכרכור ובתיכון בחדרה, שירת בצה"ל בחטיבת גולני, היה חבר קיבוץ מזרע ועבד כמדריך ילדים בבתי ספר חקלאיים. בהמשך דרכו למד מזרחנות ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב.
לאורך הקריירה עסק אטלס בעריכה, בעיתונות ובכתיבה. הוא ערך את כתב העת לנוער "במחנה גדנ"ע" ושימש סגן עורך המוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות. במסגרת המוסף פרסם במשך שמונה שנים את המדור "ילד גדול", שעסק בספרי ילדים ובסופרים שכתבו אותם.
היצירה שהביאה לו את הפרסום הגדול ביותר הייתה "והילד הזה הוא אני", שראתה אור בשנת 1977. הספר, שכלל שירי ילדים קצרים המציגים את העולם מנקודת מבטו של ילד, זכה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער והפך לנכס צאן ברזל בתרבות הישראלית. בעקבותיו יצאו ספרים נוספים בסגנון דומה, בהם "גם הילד הזה הוא אני", "ורק אני לא", "אני רוצה שפתאום" ו"הילדה שאני אוהב".
הספר תורגם גם לאנגלית תחת השם "It's Me" וזכה להצלחה מעבר לים. בשנת 1979 יצא גם אלבום מוזיקלי שכלל שירים מתוך הספר, בהלחנת אבנר קנר. באלבום השתתפו בין היתר דויד ברוזה, אפי בן ישראל, מזי כהן ויואל לרנר, ואטלס עצמו הקריא בו כמה מהשירים.
בנוסף ליצירתו הספרותית, עסק אטלס גם בחקר ספרות הילדים. בשנת 2003 יצאו לאור שלושה ספרים שכתב במסגרת פרויקט על התפתחות ספרות הילדים והיוצרים באנגליה, בארצות הברית ובאירופה. הוא גם העביר סדנאות והרצאות בנושא, לעיתים בהתנדבות מלאה.
לאורך השנים זכה אטלס בשורת פרסים והוקרות: פרס זאב לספרות ילדים ונוער ב-1979, פרס היצירה למתרגמים ב-2011, פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ב-2013, ובשנת 2020 הוענק לו פרס מפעל חיים לספרות ילדים מטעם המרכז הישראלי לחדשנות בחינוך.
בשנותיו המאוחרות הקדיש אטלס חלק ניכר מיצירתו לילדים ולבני נוער בסיכון. ב-2021 ראה אור ספרו "ילדים של אף אחד", שעסק בילדים בסיכון וכלל גם סיפורים על התעללות מינית בילדים. הוא סיפר שהחל לעסוק בנושא בעקבות הרצאה שהעביר לעובדים סוציאליים בבית דני, לאחר שנחשף לצורך ביצירות שיאפשרו לילדים בסיכון להזדהות ולשתף דרך טקסטים ספרותיים. ב-2015 יצא ספרו "אני רוצה לדבר איתך!", שעסק באלימות בין ילדים והתבסס על חוויה אישית שעבר בנו בבית הספר.
אטלס היה נשוי בשנית ואב לשלושה, והתגורר בתל אביב. ארכיונו יועבר לארכיון גנזים של אגודת הסופרים בבית אריאלה בתל אביב. פטירתו מסיימת פרק בחייו של אדם שיצירתו עסקה במשך עשרות שנים בילדים, בילדות ובמבט הייחודי של הילד על העולם. המשפחה בחרה לסכם את דמותו במילים שכבר הפכו לחלק ממורשתו: "יודה היה עד רגעיו האחרונים ילד נצחי".
יהודה אטלס הותיר אחריו מורשת ספרותית עשירה שתמשיך ללוות דורות של ילדים ישראלים גם לאחר לכתו.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה