הכיתות בישראל הן מהצפופות ביותר בעולם המפותח, ורוב המורים שעוזבים את המערכת עושים זאת כבר בחמש השנים הראשונות לעבודתם. כך עולה מדוח שנתי מקיף של ה-OECD, שסוקר את מערכות החינוך ב-38 המדינות החברות בארגון ופורסם השבוע.
הדוח, שנקרא Education at a Glance 2026, מצייר תמונה לא מחמיאה במיוחד למערכת החינוך הישראלית. הפרסום מגיע רק שבועות ספורים אחרי שתוצאות מבחני פיז"ה הראו כי הישגי התלמידים בישראל צנחו לשפל היסטורי.
בחינוך היסודי, צפיפות התלמידים בכיתה בישראל גבוהה בכ-32 אחוז מהממוצע במדינות הארגון: 27.2 תלמידים בכיתה, לעומת 20.6 בממוצע ה-OECD. הנתון מציב את ישראל במקום השני בעולם המפותח, אחרי צ'ילה בלבד. בבתי הספר הממלכתיים המצב אף חמור יותר, עם 28 תלמידים בכיתה בממוצע, המספר הגבוה ביותר בין כל מדינות הארגון.
גם בחטיבות הביניים המגמה דומה: 30 תלמידים בכיתה בישראל, לעומת 22.7 בממוצע הבינלאומי, פער של כ-32 אחוז שמציב את ישראל במקום השלישי בעולם. מאז 2015 גדל מספר התלמידים בכיתות בישראל ב-17.7 אחוז, הגידול החד ביותר מבין כל המדינות שנבדקו.
לא רק התלמידים סובלים. הדוח מראה כי כרבע מהמורים שעוזבים את מערכת החינוך בישראל בחינוך היסודי ובחטיבות הביניים מתפטרים כבר בחמש השנים הראשונות לעבודתם. בחינוך הקדם-יסודי השיעור נמוך יותר, אך עדיין עומד על 16 אחוז. רוב עוזבי המערכת, בין 67 ל-82 אחוז, פורשים לגמלאות, אך שיעור המתפטרים הצעירים נחשב גבוה יחסית לעולם.
לצד העומס בכיתות, שכר המורים בישראל נמוך מהממוצע הבינלאומי ברוב שלבי החינוך. מורה בחינוך היסודי מרוויח בישראל בממוצע כ-57,400 שקלים בשנה, לעומת כ-62,942 שקלים בממוצע ה-OECD, פער של כ-9 אחוז. בחטיבה העליונה הפער דומה. רק בחינוך הקדם-יסודי, שכרן של הגננות גבוה מהממוצע העולמי בכ-3 אחוז.
הפער בין שכר המורים לשכר האקדמאים האחרים בישראל גדל בצורה דרמטית. עד לפני שנתיים מורה ביסודי הרוויח כ-86 אחוז משכר עובד עם השכלה גבוהה, קרוב לממוצע העולמי. כיום הנתון צנח ל-73 אחוז, בעיקר בגלל עלייה חדה בשכר האקדמאים בישראל, בין היתר בשל ענף ההייטק. הפער הכפיל את עצמו, מ-14 אחוז ל-27 אחוז תוך שנה אחת.
הדוח חושף גם נתון מטריד נוסף: שיעור הצעירים בגילי 18 עד 24 שאינם לומדים ואינם עובדים, המכונים בעגה המקצועית "NEET", עלה בישראל מ-17 אחוז ב-2015 ל-20 אחוז ב-2025. זו העלייה החדה ביותר מבין כל מדינות הארגון, בזמן שהממוצע העולמי דווקא ירד ל-13 אחוז. ישראל נמצאת כיום במקומות השלישי עד החמישי בשיעור התופעה מתוך 33 מדינות.
גם ההשקעה הממשלתית בהשכלה גבוהה בישראל נמוכה משמעותית מהממוצע הבינלאומי. הממשלה מוציאה כ-7,885 דולר לסטודנט, לעומת 16,405 דולר בממוצע ה-OECD, פחות ממחצית. במקביל, ההשקעה בגיל הרך נמוכה עוד יותר ביחס לעולם: 1,482 דולר לילד בשנה, פחות מעשירית מהממוצע הבינלאומי שעומד על כ-15 אלף דולר.
עם זאת, לא הכל שלילי. ישראל מובילה את ה-OECD בהוצאה הלאומית הכוללת על חינוך כאחוז מהתוצר, עם עלייה ריאלית של כ-51 אחוז מאז 2015, הגידול הגבוה ביותר בין כל המדינות. גם רמת ההשכלה של האוכלוסייה הבוגרת בישראל גבוהה מהממוצע העולמי, ורוב המורים בארץ מחזיקים בתואר שני או שלישי. משרד החינוך טרם התייחס לממצאי הדוח.
דוח ה-OECD מותיר את מערכת החינוך הישראלית עם תמונה מורכבת: השקעה לאומית גבוהה, אך תוצאות שמדשדשות מאחור בכיתות ובשדה עצמו.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה