בית משפט בארה"ב אישר את גירוש מנהיג המסגד סלאח סרסור

שלושים ושלוש שנים אחרי שהגיע לארצות הברית, עומד סלאח סרסור בפני סיום הפרק האמריקני בחייו. בית משפט להגירה בארצות הברית פסק כי ניתן לגרש את סרסור, נשיא האגודה האסלאמית במילווקי ומי שעומד בראש המסגד הגדול ביותר במדינת ויסקונסין. הפסיקה, שניתנה ביום שישי, מתבססת על טענה שנוכחותו של סרסור בארצות הברית מהווה סכנה לביטחון הלאומי ולמדיניות החוץ של המדינה.

במרכז הפרשה עומדת החלטה חריגה של מזכיר המדינה האמריקני מרקו רוביו, שהפעיל סעיף בחוק ההגירה שמקורו בתקופת המלחמה הקרה. הסעיף מאפשר למזכיר המדינה לקבוע כי נוכחותו של אזרח זר בארצות הברית עלולה לפגוע במדיניות החוץ של המדינה, גם ללא הרשעה פלילית בארצות הברית עצמה. בשנים האחרונות נעשה שימוש בסעיף הזה בעיקר נגד פעילים פרו-פלסטינים.

השופט ג'יימי סלינרדי, שדן בתיק בבית משפט בשיקגו, קיבל את עמדת הממשל וקבע כי קיימת עילה מספקת להרחקתו של סרסור. עם זאת, הוא דחה טענה מרכזית נוספת שהעלה הממשל, לפיה סרסור שיקר לרשויות כשהגיש את בקשתו למעמד תושב קבע לפני יותר משלושה עשורים. כלומר, לא השקר הוא שהכריע את הכף, אלא העבר הביטחוני שלו.

ואת זה אי אפשר להתעלם ממנו: סרסור, יליד יהודה ושומרון, נכלא בישראל בשנת 1988 לאחר שהודה בהשלכת בקבוק תבערה ואבנים לעבר חיילי צה"ל במהלך האינתיפאדה הראשונה. בשנת 1995 הוא הורשע שוב, הפעם בניסיון להחזיק נשק ותחמושת. עורכי דינו טוענים שנית, שוב ושוב, כי ההודאות נגבו ממנו תחת עינויים וכפייה מצד הרשויות בישראל, וכי מעולם לא הורשע בפועל בעבירת בקבוק התבערה. המשרד לביטחון המולדת האמריקני, מנגד, הציג את עברו של סרסור כחלק מתמונה כוללת שמצדיקה את הרחקתו, והעלה אף טענות על קשר לפעילות טרור או תמיכה בארגון המוגדר כארגון טרור. בעבר הועלו גם טענות על קשר לגיוס כספים עבור "הקרן למען אדמת הקודש", ארגון שנסגר לאחר שהוכח שהעביר מיליוני דולרים לתשתיות חמאס.

סרסור עצמו, שמשמש גם כחבר ועד בארגון "אמריקאים למען פלסטין" ואירח בעבר אירוע קמפיין עבור חברת הקונגרס רשידה טליב, מכחיש את כל ההאשמות. לאחר שנודע על פסק הדין הוא הגיב בכאב גלוי: "אמשיך להיאבק כדי להגן על הזכות לחופש הביטוי ועל זכותי להישאר במדינה שבה אני חי יותר משלושה עשורים". במילים חדות עוד יותר הוא הוסיף: "חזרה לגדה המערבית משמעותה סוף חיי".

הדרמה האמיתית התחילה הרבה לפני פסק הדין. בחודש מרץ האחרון נעצר סרסור במילווקי בידי אנשי רשות ההגירה והמכס האמריקנית. הוא הוחזק במשך יותר מ-80 יום במתקן כליאה במדינת אינדיאנה, עד שבחודש יוני הורה שופט פדרלי לשחררו. אותו שופט קבע אז כי סרסור הציג טענה "משמעותית" שלפיה מעצרו נעשה כתגובת נגד להתבטאויותיו הפוליטיות נגד ישראל. הממשל האמריקני ערער על אותה קביעה, וכך למעשה שני הליכים משפטיים מתנהלים זה לצד זה.

בניגוד לרושם שהפסיקה הדרמטית הזו עשויה ליצור, סרסור לא צפוי להיות מגורש מארצות הברית באופן מיידי. עורכי דינו הודיעו כי יערערו תוך 30 ימים, ולרשותם עומדים גם צעדים משפטיים נוספים שיכולים לעכב את ההרחקה כל עוד ההליך לא מוצה. בצעד חריג במיוחד, זמן קצר לאחר מתן ההחלטה הודיע השופט סלינרדי עצמו על פרישתו מתפקידו, כך שהתיק יעבור כעת לטיפולו של שופט הגירה אחר.

גם בקהילה המוסלמית בוויסקונסין לא שותקים. שם טוענים כי ההליך כולו נגוע בשיקולים פוליטיים וזהותיים, וכי סרסור מסומן בשל מוצאו הפלסטיני ופעילותו הציבורית למען הפלסטינים. הממשל האמריקני דוחה את הטענה מכל וכל וממשיך לטעון כי מדובר בסוגיה טהורה של ביטחון לאומי ומדיניות חוץ, לא בניסיון להגביל חופש ביטוי.

אם סרסור אכן יגורש בסופו של דבר אל שטחי יהודה ושומרון, שנמצאים תחת שליטה ביטחונית ישראלית, הדבר עלול להטיל נטל ביטחוני ומודיעיני נוסף על מערכת הביטחון בישראל, שתצטרך לעקוב אחרי פעילותו. השופט בתיק סימן גם את ירדן כיעד אפשרי חלופי לגירוש. בינתיים, הסאגה המשפטית של סרסור רחוקה מסיום, והמאבק צפוי להימשך בערכאות נוספות בחודשים הקרובים.