בכללית: זינוק של 121% בפניות ילדים למיון פסיכיאטרי

שלוש שנים לאחר פרוץ המלחמה, המחיר הבריאותי שגובה הטראומה הלאומית הולך ומתבהר. דו"ח מקיף שפרסמה היום (ראשון) שירותי בריאות כללית, המבוסס על מעקב אחר כחמישה מיליון מבוטחים מאוקטובר 2023 ועד ספטמבר 2026, מגלה כי בשנה השלישית למלחמה נרשם זינוק של 121% בפניות ילדים ובני נוער למיון פסיכיאטרי, לעומת התקופה שקדמה לה.

הנתונים, המשווים את התקופה למלחמה לשנתיים שקדמו לה, מצביעים על כך שהמצוקה הנפשית בקרב הדור הצעיר לא רק שלא דעכה עם הזמן, אלא דווקא החריפה. בעוד שבקרב מבוגרים לא נרשם שינוי מהותי בהיקף הפניות למיון הפסיכיאטרי, אצל ילדים ובני נוער נרשמה עלייה של 78.3% כבר בשנה השנייה למלחמה, שהעמיקה ל-121.3% בשנה השלישית. גם ההפניות של רופאי ילדים למערך בריאות הנפש עלו ב-52.1%, ואבחנות החרדה בקרב ילדים זינקו בין 40% ל-70%.

מנכ"ל כללית, פרופ' איתן וירטהיים, התייחס לממצאים ואמר כי "המלחמה אינה מסתיימת כשהאירוע הביטחוני חולף. היא משאירה אחריה חותם בריאותי". לדבריו, "האחריות שלנו היא לזהות היום את הפגיעות המתמשכות כדי שלא יהפכו למשבר הבריאות של מחר".

בכלל האוכלוסייה נרשמה בשנה הראשונה למלחמה עלייה של 45.5% באבחנות חרדה חדשות, ואבחנות הפוסט-טראומה החדשות הוכפלו. ההפניות והביקורים בשירותי בריאות הנפש בקהילה עלו לאורך כל התקופה בשיעור של 20% עד 28%. פרופ' אמיר קריבוי, מנהל המרכז לבריאות הנפש גהה, הזהיר כי "ההשלכות הנפשיות של המלחמה ואירועי 7 באוקטובר אינן אירוע נקודתי חולף, אלא משבר עמוק ומתמשך", והוסיף כי יש צורך בתוספת משמעותית של כוח אדם מקצועי ושל מסגרות טיפוליות ייעודיות.

התמונה החריפה ביותר עולה דווקא מקרב מפוני עוטף עזה והדרום. אצלם אבחנות הפוסט-טראומה החדשות זינקו בשנה הראשונה למלחמה פי 18 לעומת התקופה שקדמה לה, נותרו גבוהות פי 11 בשנה השנייה, ועדיין גבוהות פי 6 גם בשנה השלישית. אבחנות החרדה בקרב אוכלוסייה זו עלו פי 10, ונרשמה עלייה חריגה של כ-358% בהפרעות שינה בשנה הראשונה בלבד.

המצוקה הנפשית של ילדי מפוני הדרום קיבלה ביטוי גופני ברור: בשנה השלישית למלחמה נרשמה עלייה של 47.8% בניפוק התרופה מינרין, המשמשת לטיפול בהרטבת לילה. ד"ר ירדן לוינסקי, מנהל מערך בריאות הנפש בכללית, ציין כי הנתונים מלמדים שהמצוקה אינה נשארת רק בתחום הנפשי, אלא מחלחלת גם לתפקוד היומיומי ולגוף. הפסיכולוגית הארצית של כללית, סיגל אלון-סידליק, הוסיפה כי החברה הישראלית נכנסה למלחמה כשהיא כבר שחוקה מהשלכות מגפת הקורונה, ושהצטברות שנים רצופות של מתח, בעיקר בקרב ילדים הנמצאים בשלבי התפתחות קריטיים, מחייבת מעקב וטיפול ארוך טווח.

הפגיעה במפוני הדרום לא נעצרה בתחום הנפשי. לאורך שלוש השנים נרשמה אצלם עלייה של 30% עד 53.7% בשיעור הסובלים מלחץ דם לא מאוזן, לעומת עלייה מתונה של 2.5% בלבד בכלל האוכלוסייה. ד"ר אסי סיקורל, מנהל המחלקה לרפואת המשפחה בדרום ורופא במרפאת ניר עוז, תיאר כיצד גם ביקורים שגרתיים אצל רופא המשפחה השתנו: פנייה בשל בעיה רפואית פשוטה מובילה לא פעם גם לשיחה על אובדן, טראומה והתמודדות עם המלחמה, בעוד שחלק מהמטופלים מזניחים בדיקות מנע וחיסונים בשל העומס הנפשי.

גם מפוני הצפון שילמו מחיר בריאותי משמעותי. בקרבם נרשמה עלייה של כ-60% באבחנות חדשות של כולסטרול ושומנים גבוהים בדם, פי שלושה מהעלייה שנרשמה בכלל האוכלוסייה. במקביל חלה ירידה של עד 7.5% בביצוע בדיקות ממוגרפיה בקרב נשים מפונות, ובדיקות הסקר לגילוי סרטן המעי הגס ירדו ב-2.5% עד 3.5% הן בקרב מפוני הצפון והן בקרב מפוני הדרום. ד"ר אביטל מרגלית, מנהלת מינהלת גליל במחוז צפון של כללית, הסבירה כי החיים הממושכים במלונות הפינוי יצרו תנאים שהקשו על שמירה על אורח חיים בריא, בין השאר בשל ארוחות גדולות, אכילה רגשית וירידה בפעילות גופנית.

לצד הנתונים המדאיגים, הדו"ח מצביע גם על נקודות יציבות. לאורך שלוש שנות המלחמה לא נצפתה עלייה מובהקת בשיעורי התקפי לב או שבץ מוחי בכלל האוכלוסייה, ואף נרשמה ירידה של כ-5% בפניות לחדרי המיון הכלליים ושל כ-10% באשפוזים הדחופים. עם זאת, ד"ר אנדה עילם, מנהלת המחלקה הנוירולוגית במרכז הרפואי קפלן, הסתייגה וציינה כי "השפעתם של שינויים באיזון גורמי הסיכון אינה מתבטאת בהכרח באופן מיידי באירועים מוחיים, אלא עשויה להצטבר לאורך זמן". לדברי הרופאים בכללית, חלק מהיציבות נובע מהמעבר המהיר לרפואה מרחוק, שבאזורי הפינוי זינק עד כדי כ-50% מכלל המפגשים הרפואיים.

ראש אגף תכנון ואסטרטגיה בכללית, ד"ר גיל לביא, סיכם כי הדו"ח משקף מצד אחד עמידות משמעותית של הציבור ושל מערכת הבריאות, ומצד שני מוקדי פגיעה ברורים המחייבים טיפול ממושך. לדבריו, האתגר המרכזי של מערכת הבריאות בשנים הקרובות יהיה לצמצם את הפערים שנוצרו, בעיקר בתחומי בריאות הנפש, בריאות הילדים והטיפול במפונים, כדי למנוע מהשלכות המלחמה להפוך לנטל בריאותי כרוני.