רצועה של 50 קילומטר, ברוחב של עד 100 מטר, עומדת לצאת כמעט לחלוטין משוק הבנייה החופשי בצפון הארץ. מוסדות התכנון בישראל מקדמים בימים אלה את תוכנית "צינור אברהם", תשתית ענק שתעביר מים מישראל לממלכת ירדן. מי שיושב על קרקע בתוואי, כבר מגלה שהחלומות שלו לבנייה או פיתוח נתקלים בקיר בירוקרטי חדש.
התוכנית, המוכרת במספרה הרשמי תת"ל 143 א', מתווה מסלול שיוצא מהמוביל הארצי באזור כפר יהושע, חוצה את עמק יזרעאל, עובר דרך עפולה ובית שאן, ומגיע עד לגבול עם ירדן באזור בקעת בית שאן. משם, הצינור ימשיך עד נהר הירדן עצמו. המועצה הארצית לתכנון ובנייה כבר פרסמה ביולי האחרון מגבלות מכוח סעיפים 77 ו-78 לחוק התכנון והבנייה, שמונעות קידום חופשי של היתרי בנייה, שימושים ועבודות בתחום התוואי.
המשמעות המעשית היא חמורה. בתוך הרצועה המתוכננת, שאורכה כ-50 קילומטר ורוחבה עד 100 מטר, לא ניתן יהיה לקבל היתרי בנייה או לבצע עבודות ללא אישור מיוחד ממתכננת הוות"ל. מדובר בכלי תכנוני שנועד "לשמור" את התוואי בזמן הכנת התוכנית, ולמנוע מצב שבו מבנים או עבודות שיאושרו כבר עכשיו יסכלו את הנחת הצינור בעתיד.
רוב התוואי אמנם עובר בשטחים חקלאיים, אך בעלי קרקעות כבר מבינים שהמגבלה לא עוסקת רק בחקלאות. גם קרקע עם פוטנציא עתידי לשינוי ייעוד, הרחבה או בנייה, יכולה להיכנס למסדרון התשתית. ברגע שזה קורה, קידום תוכנית או היתר בנייה הופך מורכב יותר, ולעיתים גם איטי בהרבה. המסלול המדויק נע מדרום למסילת העמק בין כפר יהושע לעפולה, מדרום לעפולה עצמה, מצפון לכביש 71 בדרך לבית שאן, ומשם לאורך כביש 71 עד הגבול עם ירדן, ומסתיים בגשר שייח' חוסיין, כעשרה קילומטרים מזרחית לבית שאן, סמוך לקיבוץ מעוז חיים.
מאחורי התוכנית התכנונית עומדת סוגיה מדינית ואסטרטגית רחבה בהרבה. ירדן נחשבת לאחת המדינות העניות בעולם במים, ואספקת המים מישראל מהווה כבר שנים רכיב מרכזי ביחסים בין המדינות, במסגרת הסכם השלום. רשות המים מסבירה כי המערכת החדשה נועדה לאפשר הגדלה משמעותית של כמויות המים המועברות, לפני שהתרחבות הבנייה בצפון תהפוך זאת לבלתי אפשרי.
הצורך הדחוף ב"צינור אברהם" קשור ישירות למתקן התפלה גדול שמתוכנן בעמק חפר. המתקן תוכנן במקור לייצר כ-200 מיליון מ"ק מים בשנה, אבל כעת צפוי להגיע לכושר ייצור של כ-400 מיליון מ"ק, וזאת בתמורה ל-600 מגה-ואט חשמל סולארי שיגיע מירדן. כדי להעביר את כמויות המים הענקיות הללו, לא די במתקן ההתפלה עצמו. נדרשת מערכת צינורות בעלת קיבולת גבוהה שתוכל לקלוט את המים ולהזרים אותם הן למערכת הארצית והן ישירות לירדן.
במסגרת התכנון נבחנו שלוש חלופות שונות להולכת המים. החלופה הראשונה התבססה על הכנרת, שכבר כיום משמשת להעברת מים לירדן. החלופה השנייה, שזכתה לכינוי "ציר העמקים", היא בדיוק "צינור אברהם" המתוכנן, שיוליך את המים דרך עמק יזרעאל ועמק חרוד עד לנקודת המסירה. החלופה השלישית משלבת בין שתי השיטות. ברשות המים נדרשו לשקול עלויות הקמה, תוך הבטחה מפורשת שהפרויקט לא יושת על כיס הצרכן הישראלי ולא יביא להעלאת תעריפי המים, לצד שיקולים של בטוחות פיננסיות, מורכבות ביצוע והשלכות על היחסים האזוריים.
ברשות המים מדגישים שהפרויקט אינו מיועד אך ורק לאספקת מים לירדן, אלא נועד גם לאפשר גמישות רבה יותר בהעברת מים בין אזורים שונים בתוך ישראל עצמה. עם זאת, ברור כי אספקת המים לממלכה השכנה היא אחת המטרות המרכזיות שעומדות מאחורי הפרויקט כולו. השאלה הגדולה שנותרת פתוחה היא מאיפה בדיוק יישאבו המים הנוספים, וכיצד ישראל תבטיח שגם הצרכים הפנימיים שלה ייענו לאורך שנים, במקביל להתחייבויותיה כלפי ירדן.
בינתיים, בעלי הקרקעות באזור כבר נדרשים להתמודד עם המציאות החדשה. כל מי שמחזיק בקרקע לאורך התוואי של 50 הקילומטרים צריך לקחת בחשבון שתוכניות פיתוח, שינויי ייעוד או בקשות להיתרי בנייה עלולים להיתקל כעת במגבלות משמעותיות, עד להשלמת הליכי התכנון הסופיים של "צינור אברהם".
התוכנית עדיין בשלבי קידום, וצפויות התפתחויות נוספות ככל שהליך האישורים יתקדם ברשויות התכנון.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה