רנ"ג רמי כהן לא היה אמור להיות בתחנת המשטרה בשדרות באותו בוקר. הוא היה בחופשה, ושהה בבית הכנסת כשהחלו להישמע קולות ירי מכיוון התחנה. כהן לא היסס, רץ לעבר מקור הירי, וכך הגיע לאחד הרגעים המכוננים של השבעה באוקטובר.
כשהגיע לזירה, לבוש עדיין בבגדים אזרחיים, הבחין ברכב שחור קטן חונה סמוך לתחנה. הוא הציץ פנימה וראה אישה צעירה שנפגעה מירי בראשה. "אני זיהיתי שם בין היתר את הרכב של משפחת סוויסה, עומד מול התחנה. אני מכניס שם את הראש, ואני רואה את האימא שלהם עם כדור במצח, הראש שלה שמוט לימין", סיפר כהן.
כהן צעק "משטרה, משטרה" כדי להזדהות. באותו רגע קפצו מתוך הרכב שתי ילדות קטנות, בנות שלוש וחמש, שהסתתרו מתחת לשמיכה אפורה. "אתה של ישראל? אתה של ישראל?", צעקו לעברו הילדות. כהן תיאר את הרגע כ"דבר חריג ביותר", אבל גם כזכות נדירה.
זמן קצר לאחר מכן החלה אש כבדה באזור. הכדורים עברו מעל ראשו של כהן בזמן שחילץ את הילדות למקום בטוח, בעוד הקרב סביב תחנת המשטרה נמשך בעוצמה. באותו קרב עצמו נפגע גם קצין האג"ם של כהן מכדור בחזה, בזמן לחימה מול מפקד המחוז.
כהן ניסה לזהות את מקור הירי, ואז הבחין במחבל שפתח לעברו באש מטווח קצר של כ-15 מטר. לפי עדותו, המחבל ירה לעברו 14 כדורים. שניים מהם פגעו במותנו השמאלית, כדור נוסף פגע בחזהו, ועוד כדור פגע לו בשד שמאל ופתח את דופן הבטן.
למרות הפציעה הקשה, כהן המשיך לזחול כדי להתרחק מקו האש. "אני לא מפסיק לזחול, כי אם אני אפסיק אני לא אשאר בחיים", שחזר. בשלב מסוים ניסה המחבל להתקרב אליו כדי לבצע בו וידוא הריגה, אך איש ימ"מ שהיה במקום ירה לעברו ופגע בו.
כהן נמשך אל מתחת למנוע רכב, שם נותר כשעתיים כשהוא מדמם, עד שהגיעו למקום שני מסתערבים שהעלו אותו לרכב פרטי והסיעו אותו צפונה לכיוון כוכב מיכאל. הוא כבר היה מחוסר הכרה כשפגשה אותו פרמדיקית של מד"א בשם ליסה, שביצעה בו ניקוז חזה בשטח. "היא הצילה לי את החיים", אמר כהן.
לאחר מכן הוא הורדם והונשם במשך חמישה ימים. תהליך ההחלמה היה ממושך, ובמהלכו עבר כהן בהדרגה חזרה לשגרה: תחילה שב עם משפחתו לעיר, ובהמשך חזר לתפקיד משרדי במשטרה. גם כיום, שלוש שנים אחרי, הוא עדיין מתמודד עם תוצאות הפציעה וצפוי לעבור ניתוחים נוספים.
למרות הקושי, כהן בחר להמשיך לשרת במשטרה. "להיות שוטר זו אמונה. אמונה בתפקיד, אמונה במקצוע", אמר. "אני ממשיך לשרת, אוהב את המקצוע ומאמין שיש השגחה עליונה שנותנת לך את הכוחות להמשיך לשרת". בראיון נוסף תיאר את האירוע כרגע של "תעצומות נפש" ו"גבורה", והדגיש כי זו הפעם הרביעית שבה נתקל במחבלים, אך הפעם הראשונה שבה נפצע אנוש.
כהן, שחווה את הקרב בתחנת שדרות מקרוב, ציין כי רבים משוטרי התחנה לא שרדו את אותו הבוקר, וכי עשרות מחבלים פעלו במקום במרחק של מטרים בודדים ממנו. סיפורו מצטרף לעדויות נוספות של שוטרים וגיבורים אנונימיים שיצאו מביתם באותו בוקר כדי לסייע, חלקם בלי לחזור.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה