הניו יורק טיימס: האיפוק של איזנקוט עלול לעלות לו ביוקר

ארבעה ימים לפני הבחירות, ניתוח חדשותי בעיתון האמריקאי "ניו יורק טיימס" חושף את החולשה המרכזית שעלולה למוטט את הקמפיין של גדי איזנקוט. על פי הניתוח, דווקא התכונה שהפכה אותו לפופולרי, האיפוק הממלכתי שלו, היא זו שעלולה להכשיל אותו מול המכונה הפוליטית המשומנת של בנימין נתניהו.

הניתוח מצייר תמונה של שני עולמות מנוגדים. נתניהו, בן האליטה הירושלמית, מתואר כאשף פוליטי המסוגל לשנות עמדות במהירות ולייצר הישגים תדמיתיים. איזנקוט, שצמח בפריפריה, בטבריה ובאילת, מביא עמו תדמית הפוכה לגמרי: יושר, ענייניות ויציבות. אם ייבחר, הוא יהפוך לראש הממשלה הראשון ממוצא מזרחי בתולדות המדינה, נתון שעשוי לסייע לו לחדור דווקא למאגר הבוחרים המסורתי של נתניהו.

אהוד ברק, שצוטט בניתוח, הגדיר את איזנקוט כמי שמסוגל להשיב את האמון והאמת ללשכת ראש הממשלה. יואב הורוביץ, לשעבר ראש הסגל של נתניהו שעובד כיום על תוכנית מאה הימים של איזנקוט, תיאר אותו כאדם שפועל באופן אסטרטגי גם כשהדבר פוגע בו אישית.

אלא שליתרון המוסרי והאישי של איזנקוט, שמתחדד לנוכח השכול הפרטי שחווה עם נפילת בנו גל ושני אחייניו ברצועת עזה, יש מחיר פוליטי. פער ההובלה שלו בסקרים הולך ומצטמצם, ותומכים רבים בקמפיין חוששים כי היעדר ה"סכין בין השיניים" והאיפוק המופגן שלו לא יספיקו מול מנגנון התעמולה המשופשף של נתניהו.

נתניהו מצידו כבר יוצא בהתקפה. הוא תוקף את חוסר הניסיון המדיני של איזנקוט וטוען כי עמדותיו יובילו בסופו של דבר להקמת מדינה פלסטינית ולכניעה ללחצים בינלאומיים, זאת חרף הבהרותיו החוזרות של איזנקוט כי אינו רואה מדינה כזו באופק הנראה לעין.

המספרים מהשטח תומכים בתמונה של מרוץ צמוד. בסקר מנדטים שפורסם בחדשות 13 ארבעה ימים לפני הבחירות, גוש השינוי בהנהגת איזנקוט מגדיל את הפער ומגיע ל54 מנדטים, לעומת 50 מנדטים לגוש נתניהו. המפלגות הערביות נותרות בתווך עם 16 מנדטים. איזנקוט מזנק בשני מנדטים בסקר, בעוד מפלגותיהם של וינטר והנדל נופלות מתחת לאחוז החסימה. למרות ההובלה, לאיזנקוט עדיין אין רוב ברור להרכבת ממשלה.

דווקא בנקודה הזו, של היעדר הכרעה חד משמעית, גלום הקלף שמתניהו עשוי לשלוף. על פי מקורות פוליטיים, תקיפה באיראן לפני הבחירות עצמן נראית כרגע פחות סבירה. אבל אם התוצאה לא תניב מנצח ברור, נתניהו עשוי לנצל את תקופת חוסר הוודאות כדי לחדש את הלחימה מול איראן, ובכך לחזק את הטיעון שלו לפיו ישראל זקוקה לממשלת אחדות רחבה, בדומה לזו שהוקמה בעקבות מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023.

התרחיש הזה אינו תיאורטי בלבד. ב-12 באוקטובר 2023, חמישה ימים בלבד לאחר הפרעה, הצטרף איזנקוט עצמו לממשלת נתניהו בעקבות לחץ ציבורי לאחדות לאומית. הוא ושותפו דאז בני גנץ עזבו את הממשלה ביוני 2024, בטענה שנתניהו נכשל בקידום סיום המלחמה בעזה ובהבטחת שחרור החטופים. כעת, במקרה של תיקו פוליטי, איזנקוט עלול לעמוד שוב בפני אותה דילמה: להקים ממשלת מיעוט בתמיכת מפלגות ערביות או עריקים מהימין, או להסכים לממשלת אחדות עם נתניהו תחת הסכם רוטציה.

הניתוח האמריקאי מסכם כי ההכרעה תלויה בשאלה פשוטה: האם הציבור הישראלי יבחר באחריות ובממלכתיות השקטה שמייצג איזנקוט, או שהדחף הפוליטי האגרסיבי של נתניהו יטה שוב את הכף לטובתו. התשובה תתברר בעוד ארבעה ימים בלבד, בקלפי.