התדמית הבינלאומית של ישראל בשפל, והבוחרים לא מתרגשים

התדמית הבינלאומית של ישראל מצויה בשפל חסר תקדים. דיווחים על תיירים ישראלים שהותקפו או הושפלו בחו"ל מצטברים בחודשים האחרונים, וסקר בינלאומי מגלה שרוב מוחלט מתושבי העולם מחזיקים כיום בדעה שלילית על המדינה. ובכל זאת, הנושא הזה בקושי מופיע בשיח הבחירות המתקרבות בישראל.

סקר שערך מכון פיו בין פברואר למאי השנה, ב-36 מדינות, מצא כי כ-67% מהנשאלים מחזיקים בדעה שלילית על ישראל. מדובר בשפל היסטורי, על רקע הביקורת ההולכת וגוברת על האופן בו ישראל מנהלת את המלחמה ברצועת עזה, לצד גל אלימות מתנחלים ביהודה ושומרון שמעורר זעם בקרב מדינות רבות, כולל כאלה שנחשבות בעלות ברית מסורתיות.

הפגיעה בתדמית אינה נותרת תיאורטית. בחודשים האחרונים תועדו מקרים של תקיפה והטרדה של ישראלים במדינות שונות ברחבי העולם. במונטנגרו, קבוצת תיירים ישראלים דווחה כעומדת מול גבר ואישה מקומיים שפנו אליהם בשאלה אם הם "לוקחים הפסקה מרצח עם", ודרשו מהם להישאר בישראל. ביוון, אישה ישראלית סיפרה שמסעדה סירבה להגיש לה שירות לאחר שגילתה מהיכן היא מגיעה. בתאילנד, אם ובתה דיווחו כי הוכו לאחר שחשפו את מוצאן הישראלי. ובארצות הברית, זוג ישראלי שנכנס למלון בקליפורניה נשאל אם הם "רוצחי תינוקות".

למרות כל זה, סוגיית התדמית הבינלאומית והבידוד המדיני הגובר כמעט ולא נוכחת בשיח הבחירות שנקבעו ל-27 באוקטובר. יעקב כץ, עמית בכיר במכון למדיניות העם היהודי, מסביר שהישראלים רואים בבעיה הזו משהו שמעבר לשליטתם. "יש את הטיעון שראש הממשלה בנימין נתניהו מעלה, לפיו לא משנה מה נעשה, כל העולם נגדנו, ולא משנה מה נגיד, זו אנטישמיות", אמר כץ. "אנשים מקבלים את הטיעון הזה, ובמידה רבה הם לא מתנגדים לו. למה? כי חלק מזה נכון".

Netanyahu - January 2018.IIIaצילום: בנימין נתניהו

לדברי כץ, רבים בישראל מאמינים שהעלייה החדה באנטישמיות בעולם הייתה קורית בכל מקרה, ללא קשר למדיניות הישראלית. "במילים אחרות, הישראלים מאמינים שגם אם מספר ההרוגים בעזה היה לא 70 אלף אלא 10 אלף, עדיין היו טענות של רצח עם, זה לא משנה", אמר. לדבריו, הישראלי הממוצע אינו מבין במלואו שהידלדלות התמיכה, בפרט בארצות הברית, עלולה להביא בטווח הארוך ל"השלכות קיומיות עבור המדינה". "רוב האנשים כאן לא חושבים כל כך רחוק קדימה", אמר כץ, והוסיף כי במקום זאת הציבור מתנחם בחדשות כמו תמיכתו של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ בנתניהו.

עופיר דיין, עמיתה בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב, מסכימה שהישראלים מודעים היטב למתרחש בחו"ל ומוטרדים מכך, אך לדבריה ישנם נושאים דחופים יותר במדינה שמתמודדת עם למעלה משלוש שנות מלחמה. "כשאנשים מדברים על הבחירות ועל מה שממשלת נתניהו עשתה נכון או לא נכון, הם בהחלט מתייחסים לנושא הזה, וזה משהו שאכפת להם ממנו", אמרה דיין. עם זאת, היא הדגישה שרוב הבוחרים לא יצביעו עבור מפלגה או מועמד על בסיס עמדתם בסוגיה הזו, פשוט כי זו לא בראש סדר העדיפויות. "הבוחר הישראלי הוא בעיקרו בוחר של נושא אחד, והנושא בבחירות האלה הוא ביטחון", אמרה. "אנחנו לא רחוקים מספיק מה-7 באוקטובר כדי שאנשים ישנו לגמרי את ההצבעה שלהם בגלל הרעיון הזה".

פיטר לרנר, לשעבר דובר צה"ל לתקשורת הבינלאומית, מוסיף כי "נושא מעמדה הבינלאומי של ישראל הוא משני לשני דברים: נתניהו או לא נתניהו, ושמאל מול ימין". לדבריו, "פשוט לא רואים הרבה שמדברים על זה, וכשכן מדברים על זה, זה משני לכל השאר".

מבין כעשר עד שתים עשרה המפלגות הצפויות לזכות במושבים בכנסת, רק מעטות התייחסו באופן מפורש לתדמית השלילית של ישראל בעולם או הציעו דרכים לשיפור ההסברה. מפלגת "ביחד", בראשות נפתלי בנט ויאיר לפיד, היא אחת מהמפלגות שמעלות את הנושא כחלק מתוכנית לתיקון היחסים בין ישראל ליהדות העולם. מפלגת "עמך ישראל", מפלגת ימין חדשה בראשות האלוף במיל' עופר וינטר, כוללת ברשימתה שני פעילי הסברה בולטים, יוסף חדאד ופלר חסן-נחום, כשחדאד הביע מספר פעמים רצון לשמש שר ההסברה הבא של ישראל.

העיתונאי איילון לוי, לשעבר דובר ממשלת ישראל, מסר כי ההסברה "אינה מטרה בפני עצמה" עבור רוב המועמדים, אלא חלק מהדיון הרחב יותר על "מי יכול לנהל את היחסים עם העולם כך שנשיג את האינטרסים הלאומיים שלנו". לדבריו, בתוך המסגרת הזו קיים מגוון דעות: בימין הקיצוני, גישת מפלגת "עוצמה יהודית" בראשות השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר היא להציג את ישראל כקשוחה, "ושיזדיינו הליברלים הרכרוכיים אם הם לא אוהבים את זה". בשמאל, לדברי לוי, "יש אמונה שאם ישראל תתחיל להתנהג כמו מדינה נורמלית ולא יהיו לה שרים שאומרים שטויות תוקפניות, אז היחסים יחזרו לקדמותם", אמונה שלדעתו "עשויה להיות מנותקת מהמציאות באותה מידה" בדיוק כמו עמדת הימין.

לוי אינו מאמין שבחירת ממשלה חדשה ב-27 באוקטובר תביא לשינוי דרמטי בתפיסה הבינלאומית, אך סבור שממשלה כזו עשויה לזכות ב"תקופת חסד" לפחות מצד בעלות ברית פחות ידידותיות. "השאלה היא האם ממשלה חלופית תעלה פתאום כמו בקסם את מעמדה הבינלאומי של ישראל; אני לא חושב שכן", אמר. "אבל אני כן חושב שממשלה מתונה יותר תקנה לישראל מעט רצון טוב, בוודאי בקרב אלה שאומרים, לפחות בתיאוריה, שהם תומכים בישראל".

ככל שמועד הבחירות מתקרב, נראה שהשאלה הבוערת עבור רוב הציבור הישראלי אינה כיצד המדינה נתפסת בעולם, אלא מי ינהל את הביטחון בבית.