שפי פז, ממובילות המאבק נגד ההסתננות, הלכה לעולמה

שפי פז, מהדמויות המזוהות ביותר עם המאבק הציבורי נגד ההסתננות הבלתי חוקית לישראל ונגד נוכחות מבקשי המקלט בדרום תל אביב, הלכה לעולמה היום (שני) בגיל 74. פז הקדישה יותר מעשור מחייה למאבק למען תושבי השכונות הוותיקות בעיר, ושילמה על כך מחיר אישי כבד שכלל מעצרים ותקופת מאסר בפועל.

על פטירתה הודיעה עמותת עוטף תחנה מרכזית. פז נפטרה לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן, כאשר רק בחודש האחרון התגלתה אצלה המחלה בפעם הרביעית. בעברה התמודדה פז גם עם לימפומת הודג'קין, בה חלתה בגיל 38 והחלימה, וכן עם סרטן השד בשנות השישים לחייה, שבעקבותיו עברה ניתוח לכריתת שד.

פז נולדה בשם שפי רכלין פז ב-18 ביוני 1952 בלודז' שבפולין, להורים ניצולי שואה. בגיל ארבע עלתה עם משפחתה לישראל במסגרת עליית גומולקה, והמשפחה התיישבה תחילה במעברה בקריית אתא. פז למדה היסטוריה באוניברסיטת תל אביב ועבדה לפרנסתה כמתרגמת ועורכת לשון. באמצע שנות התשעים עברה עם בת זוגה, טלי רכלין-פז, להתגורר בשכונת שפירא בדרום תל אביב, שם גידלו יחד את בנם.

דרכה הציבורית של פז כללה תפנית פוליטית חדה. בעברה הייתה פעילת שמאל ותיקה, חברה במפלגות רצ ומרצ, ונטלה חלק במחאות שלום עכשיו ובמאבקים למען זכויות הקהילה הגאה. עם השנים, ולנוכח השינויים הדמוגרפיים בשכונתה, עברה פז למחנה הימין והתפקדה לליכוד, והפכה לאחת המבקרות החריפות ביותר של מדיניות ההגירה הישראלית ושל מערכת המשפט.

מאז שנת 2013 עמדה פז בחזית המאבק הציבורי, לרוב במסגרת "החזית לשחרור דרום תל אביב". היא ארגנה הפגנות ומחאות, התייצבה מול ממשלות, שרים, ראשי ערים ובתי משפט, והתמודדה באותה שנה גם בבחירות למועצת עיריית תל אביב-יפו במסגרת "סיעת דרום", אך לא נבחרה. פעילותה הסעירה את הזירה הציבורית, תומכיה ראו בה מי שהעניקה קול לתושבים שנזנחו, ומבקריה האשימו אותה בהסתה.

המאבק הוביל את פז פעמים רבות אל בתי המשפט. בספטמבר 2024 הורשעה בעבירות של פריצה לגן ילדים, הסגת גבול, השחתת פני מקרקעין והתנהגות העלולה להפר את שלום הציבור, לאחר שריססה כתובות גרפיטי ברחבי העיר ומחוץ לבתי שופטי בית המשפט העליון. בית המשפט גזר עליה 45 ימי מאסר בפועל וקנס של 2,000 שקלים. לאחר מתן גזר הדין אמרה פז: "השופטת בחרה בנקמנות". ב-14 בנובמבר אותה שנה התייצבה בכלא נווה תרצה לריצוי עונשה, כשהיא מלווה בתומכים שהפגינו נגד מאסרה, והשתחררה ב-6 בדצמבר 2024.

גם לאחר השחרור מהכלא לא חזרה בה פז מדרישותיה ולא זנחה את מאבקה. בעמותת עוטף תחנה מרכזית ציינו כי "מעולם לא ויתרה על עקרונותיה", ותיארו אותה כמי ש"שילמה מחירים אישיים כבדים על מאבקה, לרבות מעצרים ואף מאסר בפועל".

סמנכ"לית העמותה, עמליה עוזר, ודובר העמותה, יעקב סלע, ספדו לפז בהודעה משותפת: "היום איבדנו מנהיגה אמיצה חברה יקרה ואישה שהייתה לסמל של נחישות, מסירות ואהבת הארץ. שפי הקדישה את חייה למען תושבי דרום תל אביב. היא הייתה הקול של האנשים השקופים, אלה שנשכחו מאחור, והוכיחה פעם אחר פעם שגם אדם אחד, חמוש באמת ובאמונה בצדקת דרכו, מסוגל להרעיד מדינה שלמה".

בעמותה הוסיפו והתייחסו להליכים המשפטיים הרבים שליוו את מאבקה: "שפי ביקשה צדק עבור תושבי השכונות, ולא הייתה מוכנה לשתוק מול העוול. גם כשנרדפה, נעצרה ונשלחה לכלא, היא המשיכה לעמוד זקופה". בעמותה הבטיחו להמשיך בדרכה: "שפי איננה, אבל המאבק שלה לא הסתיים. אנחנו מתחייבים להמשיך בדרכה, להיאבק למען דרום תל אביב ולהיאבק בהגירה הבלתי חוקית ולפעול עד להשגת המטרות שלמענן הקדישה את חייה. יהי זכרה ברוך".

מותה של פז מסיים פרק ארוך בחייה של מי שהפכה מפעילת שמאל למבקרת חריפה של מדיניות ההגירה, ונותרה עד יומה האחרון דמות מרכזית בוויכוח הציבורי על עתיד דרום תל אביב. עמותת עוטף תחנה מרכזית הודיעה כי תמשיך בפעילות הציבורית שהובילה, בניסיון להמשיך את מורשתה.