נתניהו ואיזנקוט נאבקים על הנהגת המדינה בבחירות

אחרי מערכת בחירות סוערת וארוכה, הגיע רגע האמת. היום מצביעים אזרחי ישראל בבחירות לכנסת ה-26, במה שהופך להיות אחד הקרבות הצמודים והדרמטיים בתולדות המדינה. בראש התמודדות הענק ניצבים שני יריבים: ראש הממשלה ויו"ר הליכוד בנימין נתניהו, המבקש להאריך את כהונתו, מול הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, יו"ר מפלגת ישר, שהפך בתוך זמן קצר לאחד המתמודדים המרכזיים על הנהגת מחנה האופוזיציה.

Benjamin Netanyahu (25968752048)צילום: בנימין נתניהו

שני המועמדים בחרו בדרכים הפוכות לחלוטין כדי לשכנע את הציבור. נתניהו הימר על מסר של המשכיות ויציבות שלטונית, תוך הדגשת ניסיונו הביטחוני והישגי הממשלה שלו, כך הוא טוען, במלחמה ובזירה הבינלאומית. איזנקוט, לעומתו, ניסה לבנות את עצמו כאלטרנטיבה ביטחונית וממלכתית. הוא הציב את אירועי השבעה באוקטובר ואת תפקוד הממשלה באותם ימים במרכז הקמפיין שלו, ותקף ישירות את ההחלטות שהובילו, לדבריו, לכישלון.

בימים האחרונים לפני הבחירות הבהיר נתניהו בכמה ראיונות כי בכוונתו להמשיך ולקדם את הרפורמה המשפטית, ולהקים ממשלה שתישען על מפלגות גוש הימין בלבד. בליכוד השקיעו מאמצים כבירים בעידוד ההצבעה במעוזי הימין, ובמקביל הזהירו שוב ושוב מפני תרחיש של ממשלה שתסתמך על תמיכת רע"מ והרשימה המשותפת. חלק נכבד מהקמפיין הוקדש גם למאבק במפלגות קטנות בגוש הימין, שעלולות "לבזבז" קולות אם לא יצליחו לעבור את אחוז החסימה.

ראש הממשלה זכה לחיזוק בלתי צפוי מהזירה הבינלאומית: נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ פרסם בימים האחרונים מסרים פומביים התומכים בנתניהו לקראת יום הבחירות, צעד שבליכוד מקווים שיתרגם לקולות נוספים בקלפי. המטרה המוצהרת בליכוד היא פשוטה: לשמר את נתניהו כמנהיג בלתי מעורער של הגוש, ולהביא את כלל מפלגות הימין לרוב שיבטיח את הקמת הממשלה הבאה בלי תלות בגורמים חיצוניים.

מנגד, הצליח איזנקוט לבסס את מפלגת ישר כשחקנית מרכזית ומשמעותית במחנה האופוזיציה. על רקע התחזקות עקבית בסקרים, הוא הכריז על קמפיין תחת הכותרת "המפלגה הגדולה", מתוך כוונה להציג את עצמו כמועמד הטבעי להחליף את נתניהו ולהוביל את המשא ומתן על הרכבת הממשלה הבאה. הביקורת שלו התמקדה באחריות הממשלה לאירועי השבעה באוקטובר ובהתמשכות המלחמה, לצד קריאה חוזרת ל"הנהגה חדשה". במקביל ניסה הרמטכ"ל לשעבר לפנות גם לקהל מצביעים המזוהה עם הימין, תוך הדגשת עברו הצבאי ותדמיתו הביטחונית הברורה.

אלא שאיזנקוט רחוק מלהיות השחקן היחיד במחנה האופוזיציה. נפתלי בנט, שהתאחד עם יאיר לפיד תחת רשימת "ביחד", מבקש אף הוא להוביל את הממשלה הבאה. המשמעות היא שגם אם ישר תתברר כמפלגה הגדולה ביותר במחנה זה, אין בכך ערובה שאיזנקוט יהיה מי שיקבל בפועל את המנדט להרכיב ממשלה. ההכרעה הזו תלויה בדינמיקה הפוליטית שתתפתח רק אחרי פרסום התוצאות הרשמיות.

הפערים בין מכוני הסקרים השונים מדגישים עד כמה התוצאה אינה ברורה. בסקר חדשות 14 האחרון, שפורסם ב-22 באוקטובר, קיבל הליכוד 30 מנדטים מול 20 בלבד לישר, וגוש הימין כולו הגיע ל-62 מנדטים, רוב נוח לכאורה. אבל בסקר חדשות 12 שפורסם יום לאחר מכן, ב-23 באוקטובר, התמונה התהפכה לחלוטין: ישר קיבלה 23 מנדטים מול 21 לליכוד, וגוש נתניהו צנח ל-50 מנדטים בלבד. גם בסקר חדשות 13 הובילה ישר, עם 22 מנדטים מול 19 לליכוד. חשוב לציין שמדובר בנתוני סקרים שפורסמו טרם יום הבחירות עצמו, ואין בהם כדי ללמד בוודאות על תוצאות ההצבעה בפועל.

למרות ההבדלים הדרמטיים בין הסקרים, יש להבחין בין גודלה של מפלגה בודדת לבין היכולת בפועל להרכיב ממשלה. ראש המפלגה הגדולה ביותר אינו מתמנה אוטומטית לראש הממשלה, ככלל נהוג בשיטה הישראלית. ההכרעה הסופית תלויה במספר חברי הכנסת שיתחייבו לתמוך בממשלה מסוימת, בין אם מדובר בגוש בראשות נתניהו ובין אם בקואליציה חלופית בראשות איזנקוט או בנט.

הלילה, עם פרסום מדגמי הבחירות הראשונים מיד לאחר סגירת הקלפיות, תתקבל ההערכה הראשונית לשאלה המרכזית של הקמפיין כולו: האם נתניהו הצליח לשמר את יתרונו המסורתי בגוש הימין ולהגיע לרוב הדרוש להקמת ממשלה יציבה, או שמא איזנקוט ובעלי בריתו במחנה האופוזיציה הצליחו לייצר את השינוי שחיכו לו, ולהפוך את מאזן הכוחות הפוליטי בישראל.

התוצאות הרשמיות והמלאות צפויות להתבהר רק בשעות הבוקר, ולאחריהן יחל המרוץ האמיתי: המשא ומתן הקואליציוני שיקבע מי בפועל יוביל את המדינה בשנים הקרובות.