מור שמלי, אלמנתו של אלון שמלי שנרצח בפיגוע ירי באלכסנדריה שבמצרים, הלכה לעולמה בשבת בגיל 35. מותה מגיע לאחר יותר משלוש שנים של סבל נפשי עמוק שלא עזב אותה מאז אותו יום נורא בו איבדה את בעלה.
הפיגוע התרחש ב-8 באוקטובר 2023, יממה בלבד אחרי פרוץ המלחמה בעוטף עזה. קבוצת מטיילים ישראלים ביקרה באתר התיירות "עמוד פומפיוס" בעיר אלכסנדריה, כאשר שוטר מצרי פתח לפתע באש מטווח קצר לעבר האזרחים. בפיגוע נרצחו אלון שמלי בן ה-34, אמנון בצלאל בן ה-64, חגי אפרת בן ה-83, וכן מדריך התיירים המצרי סייד כמאל אל-חוואלקה.
מור, שישבה לצד בעלה בזמן הירי, נאלצה להישאר לידו כמעט שעה שלמה כשהוא מדמם, עד שהגיעה עזרה למקום. רק כעבור כ-12 שעות, בבית חולים מקומי במצרים, הודיעו לה רשמית על מותו. הרוצח, כך נודע, טרם הועמד לדין עד היום.
מאז אותו יום, חייה של מור לא חזרו למסלולם. הוריה, אילן ושושי כהן, תיארו את מצבה במילים קשות. "מאז האסון במצרים והטראומה שעברה, היא הייתה חיה-מתה", סיפרו. "בעלה נרצח לידה והיא לא יצאה מזה, הנפש שלה נרצחה שם במצרים והיום היא פשוט נפטרה בטרם עת".
בחודשים האחרונים שיתפה מור את עוקביה ברשתות החברתיות בכאב שליווה אותה. בינואר השנה היא חשפה כי שקלה לסיים את חייה בהליך של המתת חסד בשווייץ. באחד הפוסטים כתבה: "הכאב בלתי נסבל, לא תאמינו כמה דמעות יכולים לייצר הלב והעיניים. אני לא חיה ולא לגמרי מתה, מתקיימת כאילו מרחפת מעל החיים. כאן אבל לא כאן. החיים שלי הסתיימו שם במצרים ב-8 באוקטובר 2023, כשרצחו אותנו, הכדור שפגע בלב של אלון פגע גם בלב שלי".
מור נהגה לציין את גילה בצורה מיוחדת, כ"34 מינוס 2", כשהיא מחסירה את השנים שחלפו מאז מות בעלה. בפוסטים נוספים פנתה למשפחתה וביקשה את סליחתם. "סליחה מכולם שהשנתיים האלה אני לא אני, תודה למשפחה המושלמת שלי ושל אלון שתמיד הייתם לצידי", כתבה. "סליחה שאני פוגעת בכולם, שהסבל עובר אליכם, אין מילה שתביע את הסליחה שלי".
דודה של מור, נחום ישראלי, פרסם דברי פרידה קשים לאחר מותה. "כבר שלוש שנים שאת אינך. אינך שקטה, אינך נוכחת, אינך עצמך. עכשיו שקט לך. מתת כבר אז, לפני שלוש שנים, כשהכדור ההוא פילח את לבו של אלון אהובך, הוא פילח גם את שלך. אבל עכשיו שקט לך", כתב. הוא הוסיף: "גם בלב של כולנו נפער סדק ענק לפני שלוש שנים וכעת הוא גדל, התרחב והתעצם. אבל לפחות עכשיו שקט לך. אנחנו נותרנו כאן כדי ללקק את הפצעים, לאחות את השברים, לשמור על החיים".
בחייה הקדישה מור זמן רב להנצחת זכרו של אלון, שהיה מאמן ספורט וחינוך מוכר ואהוב. היא גם ניסתה, ללא הצלחה, להביא את הרוצח לדין ולקבל תשובות על נסיבות הפיגוע ועל גורל התיק הפלילי במצרים. "ניצלתי את הזמן הזה לנסות להשיג צדק מינימלי אבל לא הצלחתי. המדינה שלנו נכשלה בזה", כתבה. "מה שכן, אני מקווה הצלחנו במעט, שיכירו אותך ויתנו לך את הכבוד המגיע לך. אתה לא תישכח".
מותה של מור שמלי מעלה מחדש שאלות על הליווי הנפשי שמקבלים שורדי טרור ושכולים בישראל לאורך זמן, הרבה אחרי שהאירוע עצמו יורד מסדר היום הציבורי.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה